השדכנית מחכה לך בקבלה

פער מהותי 

אחת מנקודות הייחוד של חזון איחוד התורה והמדע הוא הכלי לחיבורם – הקבלה. השאלה המתבקשת היא: מדוע? 

לכאורה נראה שהתורה והמדע הם שני קטבים מנוגדים. התורה נשענת על התגלות ומסורת, והמדע על תצפית וספקנות. לפיכך, הממשק המאחד ביניהם חייב להתייצב בדיוק בנקודת החיכוך, במקום שבו הסתירות נראות כמעט בלתי ניתנות לגישור. בדיוק במקום הזה נכנסת הקבלה. 

Interface

כאשר אנו נתקלים בסתירה – או סתירה לכאורה – בין תורה למדע, עומדות בפנינו שלוש דרכים עקרוניות. האחת היא הכרעה לטובת צד אחד וביטול השני; השנייה היא ניסיון פשרני ‘לכופף’ את אחד הצדדים כדי שיתאים לרעהו; והשלישית, העמוקה מכולן, היא הבנת הסתירה כסימן לאמת גבוהה יותר. הסתירה איננה מחסום בפני הבנת האמת, אלא שער אל הנסתר. היא מאותתת על קיומו של מימד סודי שבו שני העולמות יכולים להשיק באופן מפתיע. 

זהו המקום שבו נדרש ממשק (Interface). המונח ‘ממשק’ במשמעותו הלועזית מרמז על ישות ‘דו-פנית’ המסוגלת לשוחח בשתי שפות שונות ולתרגם ביניהן. חז”ל (למשל ברכות ס”א) מתארים את אדם וחוה כמי שנבראו בתחילה כ”דו-פרצופין” – שני אנשים בעלי פרצוף ואישיות הדבוקים גב אל גב, ורק לאחר מכן הופרדו כדי שיוכלו להיפגש ‘פנים אל פנים’. בדומה לכך, התורה והמדע זקוקים ל’שדכן’ בעל אופי דו-פני שישיב אותם למפגש המקורי. 

מי מה למה מדוע

אולי זה מפתיע, אבל הקבלה עונה על הצורך הזה באופן ייחודי. מצד אחד היא חלק בלתי נפרד מהפרד”ס (= פשט רמז דרש וסוד. ארבעת חלקי-רובדי התורה) התורני, אך מצד שני היא מהווה את ה’אגף המדעי’ של התורה. בעוד התורה הנגלית עוסקת בחילוק, הבחנה ופסיקה מעשית, תורת הנסתר מוקדשת לאיחוד. היא מחפשת את השורש המשותף והמבנה הפנימי המקשר בין פרטים נפרדים – שאיפה זהה לשאיפתו של המדע להסביר ריבוי תופעות באמצעות חוק טבע אחד. בנוסף, הקבלה עוסקת בניתוח מעמיק של פסוקים ומקורות, תוך שימת לב לפרטים קטנים ועדינים. אצל ראשוני המקובלים אף היתה לה חפיפה רבה עם הפילוסופיה (= המדע דאז. ראה למשל ספר ‘שער השמים’ לר’ אברהם הרירה). בהקשר זה, ראוי לציין את ספרו של ר’ משה קורדוברו ‘פרדס רימונים’, המוקדש כולו לחקירות ובירורים בקבלה והינו מספרי הקבלה המרכזיים ביותר. 

המקובל, בדומה למדען, הוא חוקר באופיו. הוא אינו מסתפק ב”מה” (ההוראה המעשית) אלא תר אחר ה”איך” וה”למה” (הסדר וההיגיון הפנימי). אך כאן מגיע גם תורה של התורה. בדומה לתורה המבוססת על התגלות שמימית במעמד הר סיני ועל ההלכות שנמסרו אז, גם הקבלה מלאה בהתגלויות, ציורים שמימיים וחלומיים, ועוברת במסורת. דמיון הדדי זה הופך את הקבלה לשפה מגשרת המשלבת בין חכמה (העולה מלמטה, מהתבוננות בעולם ומתבטאת במדע) לבין נבואה (היורדת מלמעלה, כהתגלות אלוקית המתבטאת בתורה). 

גנים ולוחות אם 

מעבר לדמיון המבני, ישנה סיבה נוספת לבחירה בקבלה: הצורך בשינוי ‘גנטי’. כדי לאחות שני גופי מחשבה שונים לכדי רקמה חיה אחת, יש לרדת לתשתית המבנה. רובד הסוד, שבו נמצאים ‘הקודים הגנטיים’ והתשתיות של התורה הוא המסוגל לחולל שינוי עומק וחיבור מאחה ומרפא. 

באופן אחר, הקבלה משמשת כ’לוח האם’ של התורה. כפי שכל רכיב במחשב חייב להתחבר ללוח האם כדי לתקשר עם המערכת כולה, כך כל קישור עם התורה עליו להתבצע דרך הרובד הקבלי המכיל את התשתית וה’קודים’ של התורה.  

מכל האמור, נאחל לתורה ולמדע בהצלחה באיחודם מחדש, ונפנה אותם לשדכנית – הקבלה…