מה הקשר בין קבלה, פילוסופיה ואבולוציה?

אחת משאלות היסוד במחשבה האמונית היא שאלת הידיעה והבחירה: כיצד יתכן שלאדם יש בחירה חופשית אם הבורא יודע הכל מראש? בשאלה זו נשתברו קולמוסים רבים, והפרדוקס עדיין לא פתור.

אחת הדרכים להתבונן בשאלה הזו היא להוסיף לזוג המושגים הסותרים מושג שלישי: השגחה. לעומת הידיעה הכוללת ומתכננת הכל מראש, ההשגחה מגיבה למעשי הנבראים ומתייחסת אליהם. בעוד הידיעה ‘מוחקת’ את הבחירה, ההשגחה מכבדת אותה ומקיימת איתה דו-שיח.

באחד משיעוריו הקביל הרב גינזבורג את שלישיית המושגים ידיעה-בחירה-השגחה לשלושה מושגי יסוד בקבלה: אור אין סוף, צמצום, קו. אור האין-סוף שמילא את המציאות לפני בריאת העולם הוא המציאות האלקית המלאה, החודרת והמקיפה את הכל. בגילוי אלוקות עוצמתי שכזה “אין מקום לעמידת העולמות” (כלשון האריז”ל) – המציאות בטלה ומתפוגגת באור האין-סוף השופע בה. לכן, לצורך בריאת העולמות, צמצם ה’ כביכול את עצמו, ויצר חלל שבו לא מתגלה האור האינסופי. השלב הבא הוא המשכת קו של אור לתוך החלל הזה.

במושגים שהזכרנו קודם, אור האין-סוף מתאים לידיעה האלוקית, שחובקת הכל ולא מותירה מקום וקיום לבחירת הנבראים. הצמצום נועד כדי לאפשר את הבחירה החופשית – לתת לנבראים קיום וממשות משלהם, עימם יעבדו את ה’. ההשגחה העליונה המתייחסת לבחירה ומגיבה אליה היא סוד הקו – גילוי האלוקות החודר למקום העולמות ומתייחס אליהם.

שלושת השלבים בהיסטוריה של האבולוציה

למרבה הענין, התהליך המשולש הזה ניכר היטב בתולדות תיאוריית האבולוציה. לפני פרסום תיאוריית האבולוציה, התפיסה הרווחת בעולם המערבי – בעקבות האמונה הדתית – היתה שהברואים נוצרו ועוצבו עד הפרט האחרון על ידי הבורא. הבורא לבדו הוא שמיקם כל יצור במקומו וקבע את תכונותיו, את מראהו, את התנהגותו ואת אורחות חייו. בתפיסה זו הנבראים הם פסיביים לחלוטין, וגזירת הבורא היא הדבר היחיד הקובע לגביהם.

תיאוריית האבולוציה הפכה את הקערה על פיה: היא הוציאה את הבורא מהמשחק והעמידה במרכז את היצורים ובחירתם. היצורים הגיעו לצורתם ומצבם הנוכחיים בעקבות תהליך התפתחות ארוך, בו שינויים קטנים והדרגתיים שנוצרו בהם הצטברו אט אט ויצרו את המצב הנוכחי (שגם הוא ממשיך להשתנות כל העת). לפי האבולוציה, ‘זכות הדיבור’ נתונה לנבראים בלבד – הם אלה שמחוללים את השינויים וההתפתחויות בעולם.

כעת הגיע הזמן לשלב השלישי, המשלב בין השניים – ההשגחה. עלינו להבין שהאבולוציה והשינויים הם משחק משותף של הבורא עם הבריאה: הנבראים יוצרים שינויים ומוטציות, והבורא – באמצעות מנגון הברירה הטבעית – בוחר ומעדיף את הרצויים בעיניו. התפתחות העולם המתמדת מתחוללת בשיתוף פעולה הדדי בין הבורא לנבראים המגיבים זה לזה. זוהי תפיסה מחודשת ומתוקנת של האבולוציה, המשלבת בה את הבורא אך מעניקה מקום ומשמעות לבחירות ולשינויים של הנבראים.

במבט לאחור, ההקבלה הזו ממתיקה את הכפירה שסבבה את האבולוציה, שנועדה ‘לפנות מקום’ לנבראים ולבחירתם, בדומה לסוד הצמצום הקבלי.

מתוך הספר ‘נעשה אדם’