איך זה מרגיש, כשמשמיטים אותך מפרס נובל על משהו שאתה עצמך גילית?

פרס הנובל של 1996 היה אחד המרגשים אי-פעם, אבל רק עבור 3 אנשים. הפרס ניתן על גילוי צורה חדשה של היסוד פחמן: מולקולות בצורת כדורגל. לא כל יום מגלים צורה חדשה (אלוטרופ חדש) של אחד היסודות הכי נפוצים, שממנו עשויים גם פחם וגם יהלומים, והוא הרכיב העיקרי בכל צורות החי. ועוד חמוד כזה, בצורת כדורגל; ועוד בניסוי כל-כך אלגנטי ופשוט, מעבירים זרם חשמלי בין שתי אלקטרודות גרפיט ואז מחפשים בפיח בקרקעית.

ניסוי נפלא, רק שאף-אחד משלושת הזוכים – רוברט קורל, הרולד קרוטו וריצ’רד סמולי – לא ביצע אותו.

מי שעשה את הניסוי וגילה את התגלית היו שני הדוקטורנטים שלהם, ג’ים הית’ ושון או’בריאן, שעבדו במעבדה, חיברו את האלקטרודות, מדדו את ספקטרוגרמות המסה שזיהו את היסוד החדש, וכתבו את טיוטת המאמר.

אז מה עשו הפרופסורים שלהם? הם לא התבטלו, ותרומתם מכרעת: יחד עם הדוקטורנטים הם תכננו את הניסוי ועזרו להם לנתח את התוצאות, הם גייסו כספים ובנו מעבדות, הם כתבו וערכו את המאמר, ובסוף הם אפילו הטריחו את עצמם כל הדרך עד לסטוקהולם לטקס הנובל, במסירות נפש מעוררת השתאות. אז למה השמיטו את הדוקטורנטים מהנובל? מסיבה טריוויאלית ומרתיחה: פרס נובל נותנים רק ל-3 אנשים, מתוך מי שכתוב על המאמר המקורי. אז סליחה חברים, אולי בפעם הבאה.

מי שרצה להימנע מגורל כזה היתה קבוצה של חוקרים מדרום-קוריאה, שנקלעה בדרך לסקנדל מביך. הם גילו (או כך הם חשבו) חומר חדש ומרתק, LK-99, עם תכונות של מוליך-על בטמפ’ החדר. לו היה זה נכון, היתה זו רעידת-אדמה אמיתית, מהפכה בעולמנו החומרי, מרשת החשמל עד לרשת האינטרנט. למצער, מהר מאוד הסתבר שהם טעו (או הטעו? ניתן להם להנות מהספק), והחומר לא עובד. והחלק המביך? הם החליטו להתכונן מראש לוועדת הנובל, שלא יקרה להם מה שקרה לדוקטורנטים המסכנים. הם חילקו את המאמר שלהם לשני חלקים, שהם פרסמו בנפרד. קודם כל הם פרסמו את הטענה על התגלית, במאמר עם 3 כותבים בלבד; ורק אחר-כך את שאר ההוכחות, עם שאר הצוות שעשה את העבודה (6 כותבים). עם כזה מאמץ להתכונן לנובל, טוב שהם לא צירפו למאמר קו”ח בכיתוב האקדמיה המלכותית של שוודיה.

כל ההתעסקות הזו בפרסומים, בשמות של כותבים, בסדר שלהם על המאמר, נראית לפעמים מגוחכת מהצד. במיוחד לסטודנטים תמימים עם ברק בעיניים וסינדרום סופרמן, שלא מבינים למה מתעסקים כל הזמן בלפרסם, לפרסם, לפרסם. ב-publish or perish, לפרסם או לחדול. אנחנו באנו לעסוק במדע, לגלות את סודות הטבע, והפרופסורים האלה רק חושבים על מספר הפרסומים שלהם, בושה.

בשביל להבין את העניין, אפשר לנסות לחשוב על עולם המדע כעל מדינה. לפי ההערכות האחרונות של האו”ם, יש בעולם כ-8-9 מיליון מדענים. כלומר, מדינה בערך באוכלוסיה של שוויץ, ישראל או שוודיה. אזרחיה מפוזרים, ואין לאו”ם סוכנות פליטים בשבילה. 

ומה התוצר של אומת המדענים הזו? מה היא נותנת לעולם?

אומת המדענים מייצרת ידע.

בין אם ידע מעשי או תיאורטי, בין אם הוא נחוץ בדחיפות או שלא ברור מה עושים איתו, ידע הוא התוצר. והתוצר הזה כולו הולך לייצוא, והוא זול או חינמי לצרכנים.

אומת המדענים מפרסמת כ-2 מיליון מאמרים בשנה. זה מספר שקשה לתפוס. ולא רק שנעשות כ-2 מיליון תגליות בשנה (קטנות או גדולות), אלא שהן הולכות ומתפרסמות, מתפזרות בעולם, מגיעות למאגרי הידע השונים, ובתקווה למי שאולי יצטרך אותן. כל מאמר הוא הודעה לעולם – הנה עוד מידע. הנה עוד משהו שכדאי שתדעו. חלק מהמאמרים זמינים לכל האנושות בחינם; חלקם דורשים תשלום של כמה עשרות דולרים לקריאה, לא בשום יחס לעשרות ומאות אלפי הדולרים שהושקעו בהפקת הידע הזה. והעיקר – הכל החוצה. באת למדע כי רצית לגלות דברים חדשים? אז שימי לב למילה לגלות. אם לא תכתבי את המאמר, הוא יישאר אצלך במחברת ובראש. גללת את האבן מעל הבאר, אבל לא מילאת מים בשוקת.

כדאי שגם העוסקים במדע, ובמיוחד בשוחות האקדמיה, יעצרו לרגע ויעריכו את העובדה הזו. אנחנו לא יוצרים ידע במנזרים נעולים, לטובת קליקות סגורות, במכוני-מחקר סודיים. מי שניסה לעשות את זה לאורך זמן (הסובייטים למשל) פספס הרבה רכבות ובסוף קרס מבחינה מדעית. אנחנו חוקרים ומפרסמים, מגלים תגליות ומגלים לעולם.

כדאי שגם העוסקים במדע, ובמיוחד בשוחות האקדמיה, יעצרו לרגע ויעריכו את העובדה הזו. אנחנו לא יוצרים ידע במנזרים נעולים, לטובת קליקות סגורות, במכוני-מחקר סודיים. מי שניסה לעשות את זה לאורך זמן (הסובייטים למשל) פספס הרבה רכבות ובסוף קרס מבחינה מדעית. אנחנו חוקרים ומפרסמים, מגלים ומגלים.

בעיניי, תנועת-הנפש היסודית ביותר של המדע בכללותו היא חסד. זה שמו של הכוח הראשון מתוך כוחות הנפש הרגשיים, במבנה עשר הספירות של תורת הסוד היהודית. חסד זו הענקה ללא תנאי: לתת, לפזר, לשלוח את הידע אל העולם בלי לבדוק בציציות של המקבל.

נכון, יש גם פטנטים, וסודות מסחריים; ונכון, להבדיל, יש גם רמאים ומסתירי-ידע ושאר פתולוגיות – ובכל-זאת, המדע כמדינה, המדענים כציבור, הם אומה של חסד.